אבא,

כמעט שנה חלפה, ועדיין לא התרגלתי לכך שאתה לא כאן.

כנראה שאף פעם לא אתרגל…

המזגן התקלקל, התריס נשבר, הברז טפטף, ומיד עלה לי בראש המשפט שלך: “חיים יש – אל תתיאש”

אבל עכשיו אין.

אז אני מנסה להתמודד לבד, לחשוב מה אתה היית מייעץ ועושה. וזה קשה.

אומרים שהזמן מרפא את הכל.

אז אומרים.

חשבתי, שאחרי שיעבור זמן, יהיה יותר קל.

אבל לא.

הזמן מלמד אותי, רק לשאת את הכאב, את האין, את החסר (ויש הרבה אין, והרבה מאד חסר).

הזמן, לא מרפא דבר.

מנסה להאמין, שעוד נפגש, אי שם, בזמן אחר…

אוהבת ומתגעגעת

בתך האחת, שלומית