5/4/2013

“מהי התשורה היפה ביותר שקיבלתם מעודכם?

או מוטב מה הייתה התשורה היפה ביותר שנתתם אתם?

אולי תזכרו שבכל רגע ובכל נסיבות

התשורה היפה ביותר הייתה קשורה

בקישורי ליבו של הנותן

מעצמכם

כזו שכוללת חלק ממנו”

                    (ואנדה פולטון)

חיים היקר!

קשה להאמין שחלפה לה שנה מלכתך מעימנו.

זכורה לי פגישתנו האחרונה שהייתה פרידה שלי ממך ומבחינתך הרגשתי

שהייתה פרידה שלך מחייך.

באותו יום חשבתי שאבוא לזמן קצר על מנת שלא להכביד עליך, אך ישבנו זמן רב. זמן בו סיפרת לי את סיפור חייך, עבודותייך השונות, ראיית העולם האופיינית לך – העזרה לזולת וכמובן עבודתך במקלט.

באותה שיחה סיפרת לי לראשונה איך עזרת לנשים שעזבו את המקלט ונתת להן כסף וזאת ללא ידיעת הצוות, על מנת שלא ימנע את עזרתך. צחקנו על כך יחדיו.

בשיחתנו היית שליו ונינוח ונראה היה כי אתה מוכן לפרידה מהחיים ושלם עם עצמך ומהדרך בה חיית.

תיארת באוזני את ההוראות שהנחת את שלומית אם יקרה לך משהו.

חיים,

מהיכרותי עם שלומית ב 15 השנים האחרונות זכיתי להכיר אף אותך.

תמיד נמצא ברקע עוזר לשלומית, מתקן מה שצריך בדירות בהן התגוררה, בונה, מייעץ ומכוון עם המון אהבה.

באירועים משפחתיים שיצא לי לראותך תמיד היית עם חיוך רחב ומלא גאווה.

בתקופת התנדבותך במקלט יצא לי לפגוש אותך לעיתים תכופות יותר ולדבר עימך.

היכולת לנתינה והחיוך התמידי הם הדברים שאפיינו אותך.

חיפשת תמיד איך ניתן לעזור לנשים, לילדים ולצוות בכל מה שצריך. תמיד חושב על רעיונות לייעול.

כמובן שלא ניתן לשכוח את יכולות הבישול שלך. שיתפת אותנו בתפריטי הארוחה שאתה תכין למלכה עם שובה מהעבודה וקנאנו בה על הבעל בו זכתה.

חיים,

היית איש משפחה בכל רמ”ח איבריך.

בעל מפנק, אבא שתמיד שם לעזור וסבא אוהב.

השארת בכל אחד מאוהביך ומכריך משהו ממך, וכך כבר השארת עולם טוב יותר.

אמנם פיסית אתה כבר לא איתנו

אך תשאר בלב כולם תמיד!

בגעגוע, הערכה ואהבה

טלי אלון